ספיר בעיר

ספיר בעיר – סדרת הרצאות מרתקות ומעשירות הניתנות בהתנדבות ע"י מרצים בכירים לקהלים שונים.

ד"ר סיגל רון-קול נשי מזרחי
ד"ר טלי גולדשמיט – טבעונות
פרופ' ניר קידר – דיני משפחה
ד"ר דפנה בן צבי – שעת סיפור
ד"ר אריק טייב – טיפוח בטחון עצמי ותקשורת מיטבית בין הורים לילדים

זכור וכבד

זכור וכבד
פרויקט "זכור וכבד" שם לו למטרה לחזק את המחויבות לניצולי השואה דרך מפגש אישי, לצד למידה וחשיבה בסוגיות השואה, הכחשת השואה והאנטישמיות המודרנית, מתוך אמונה בפעילות בלתי אמצעית המשלבת עשייה המבוססת על לימוד מעמיק.

 

הסטודנטים הפעילים פרויקט משתתפים בסדנאות למידה, שימור וחידוד זיכרון השואה.
הפעילות בתוכנית כוללת ליווי של ניצול/ת שואה, מפגש לימוד שבועי והפקת אירועי מודעות בקמפוס לזיכרון השואה כאירוע יהודי וישראלי מכונן.
גובה המלגה נכון לשנת הלימודים תשע"ד 6,000 ₪. היקף הפעילות 120 שעות שנתיות.

גובה המלגה המצוין כאן נכון ותקף לשנת הלימודים תשע"ג וייתכן כי ישתנה בשנת הלימודים הבאה.

צילום חברתי! תחרות צילום נושאת פרסים

כולם עושים סלפי- אז גם אנחנו עשינו…

כולם עושים תחרויות צילומים- אז גם אנחנו נעשה!

#### תחרות תמונות נושאת פרסים ####

 

אז איך משתתפים?

1. מצטלמים\מצלמים תמונה מגניבה וחברתית כמו שרק ביחידה למעורבות חברתית יודעים.

2. שולחים את התמונה בליווי אישור חתום מהמצולמים בה* למייל: sapirmeoravut@gmail.com ואנחנו נעלה אותה לפייסבוק**.

3. עשר התמונות שיזכו להכי הרבה לייקים עד ה-25.3, יוצגו ב1.4 ביום קהילה וסטודנט.

שם, וועדת שופטים בראשות דיקן הסטודנטים, מר אלון גייר תבחר את שלושת המקומות הראשונים.

מה הם יקבלו אתם שואלים??

מקום ראשון- אייפד!

מקום שני- תווי קניה על סך 200 ש"ח!

מקום שלישי- ארוחה זוגית ב"קפה יעל" וגם…. כרטיס זוגי לסרט ב"סינמטק"!

שווה, הא?

התחרות מתחילה ע-כ-ש-י-ו!!!!

תקנון קצר וחשוב!!

1. יכולים להשתתף אך ורק סטודנטים הפעילים (גם רכזים כמובן) ביחידה למעורבות חברתית של משרד הדיקן, מכללת ספיר.

2. ישתתפו בתחרות ויועלו לפייסבוק אך ורק תמונות נאותות ומכבדות.

3. ישתתפו בתחרות ויועלו לפייסבוק רק תמונות שנשלחו עם אישור חתום (שם, שם משפחה, חתימה ותעודת זהות) בידי המצולם, אשר מאשר את השימוש בתמונתו לצורך התחרות שלנו.

4. לפרטים, שאלות ותהיות אפשר ליצור קשר במייל – sapirmeoravut@gmail.com

שמחת נתינה ואהבת חינם

תהילה שמואל, רכזת "צבר בכפר", שנה ב', שיווק טכנולוגי

כל השנה מתקיים אירוע המסורתי של היחידה בו כלל חברי היחידה מתלכדים, מגייסים כוחות ואהבה ומובילים שיפוץ, התחדשות וניקיון בבתי אוכלוסיות קשות יום. האירוע האחרון התקיים במהלך חופשת הסמסטר, ובסופו, הבנתי שוב את הערכיות והחשיבות החברתית האדירה שיש ליום הזה. החיוך הרחב של האנשים, האושר והמבט אסיר התודה של אותם אנשים, פשוט כבשו אותי. בתפיסתי כל אדם צריך לתת מעצמו, כיוון שהוא זוכה לעוצמה גדולה, כזו שלא ניתן לתאר במילים, ומי שלא היה נוכח בעשייה ביום זה, לא יכול לתאר את שמחת הנתינה שהציפה אותנו.
כשהגעתי ללמוד בספיר, כל מה שחשבתי עליו היה לסיים את התואר עם ממוצע גבוהה ולצלוח את הקורסים המשעממים. עם הזמן שעבר, התחלתי להרגיש שמשהו חסר לי, שאיני מסופקת ולא מצליחה להגשים את עצמי. כך הגעתי ליחידה למעורבות החברתית, שבה אני פעילה כבר שלוש שנים. היתה בי תחושה שיש לי את האפשרות והתשוקה לסייע למגוון של קהילות המתמודדות עם שלל בעיות סביבתיות, חברתיות וערכיות. כך ללמוד יותר על עצמי ועל האחר.
העשייה שלי החלה לפני שלוש שנים. בתוך היחידה למעורבות חברתית חיפשתי מקום שבו אוכל להיות חלק משינוי שחשוב לי. במקרה שמעתי על גרעין "צבר בכפר" בו אנו פועלים עם עולים חדשים יוצאי אתיופיה בכפר איבים, והחלטתי ששם אני רוצה להיות.

תהילה שמואל, רכזת "צבר בכפר", שנה ב', שיווק טכנולוגי

חוסר הוודאות בעניין ההישגים של המחאה החברתית האחרונה, קיבלה תשובה מספקת באמצעות העשייה בפרויקטים השונים של המעורבות החברתית. היום, אני יכולה להעיד על עצמי ועל הסטודנטים שאיתי בפרויקט "צבר בכפר", כי חלה התעוררות בקרב קבוצות צעירים המוצאים עצמם מחויבים לקהילה ולשינוי שהיינו רוצים לראות כאן ופועלים לקדמו. שיתוף פעולה, יוזמה ועשייה בסביבה הקרובה הם מבחינתי חלק מהותי ונחוץ לתהליך ההובלה והצמיחה של מחשבה חיובית כלפי החברה שלנו, במובן הרחב ביותר.

אור בבית, חום בלב

פעם בשנה מתגייסים מאות פעילי היחידה ליום של עשייה, מפגש והתחדשות. השנה הם פעלו בבתי קשישים ואמהות חד הוריות בשדרות וחידשו את מועדון משתקמי "אנוש". "איך שהם הגיעו נהיה לי אור, גם כזה אמיתי וגם בפנים"  אמרה אחת הדיירות

               

כמידי שנה התגייסו מאות סטודנטים פעילים לאירוע המסורתי של היחידה למעורבות חברתית במשרד הדיקן, המכללה האקדמית ספיר. האירוע נערך בסימן נתינה והכרות עם קשישים ומשפחות מקהילת שדרות, התקיים בשיתוף אגף הרווחה בשדרות. במהלך היום נכנסו הסטודנטים לעשרים בתים של תושבי שדרות שיפצו, ניקו וצבעו אותם. "את הבית הזה החלו לסדר אתמול, ואין ספק שהוא אחד המאתגרים, הכל היה מבולגן. ברגע שהגענו לכאן, לקחנו דליי צבע והתחלנו לצבוע את כל הקירות. הבית הזה זקוק לשיפוץ קצת יותר מקצועי, אבל לתחושת הדיירים, זה עדיף מכלום" מספר ליאור שרעבי, סטודנט שנה ג' לתקשורת. "זו כבר שנה שלישית שלי באירוע וביחידה למעורבות חברתית וברור לי שגם אם לנו זה נראה מעט זה חשוב לדיירים, להיכנס חזרה לדירה נקייה ושנעים להיות בה, התחושה של ההתייחסות ואולי גם החברה הצעירה במהלך היום, מה יותר חשוב מזה?" מוסיף שרעבי.

י', בן 59, זכה לביקור של שתי סטודנטיות במהלך האירוע, מספר כי הגיע לשדרות לפני שבעה חודשים וקיבל דירה מעמיגור. הסטודנטיות הוציאו מביתו שקיות רבות ובהן בגדים מלוכלכים לכביסה. י', שקיבל כסף מהרווחה לקנות מכונה אך לא נאמר לו מפורשות לשם מה נועד הכסף, השתמש בו לצרכים אחרים. מאז הוא מגייס כסף לקניית בגדים חדשים בכל פעם שנגמרים הבגדים הנקיים. וכך נערמו להן ערימות בגדים ברחבי הדירה. "קשה לראות בן אדם בסיטואציה כזו, חי לבד ואין מי שיטפל בו. מישהו שילווה ויעזור בדברים הקטנים של היומיום, שלרובנו נראים ברורים מאליהם", מסבירה אחת הסטודנטיות.

"כבר שנתיים שאין לי אור בחדר הזה ואני צריכה שמישהו שיבוא ויבריג לי מנורה. אני עצמי לא יכולה לעשות את זה." מספרת א', רגע לאחר שאלכס גרצ'קו, סטודנט שנה ג' לקולנוע במכללה, מצא במקרה מנורה בדירה שלה והחליט להבריגה במקום זו הישנה. "איך שהם הגיעו נהיה לי אור גם כזה אמיתי וגם בפנים", ממשיכה לספר א'.

אופיר ענבל, רכזת פרויקט "תכלית", מתארת את חוויותיה לאחר סידור ארון ספרי קודש יהודים עצום למדי ובו מאות ספרים, "כיף לי מאוד שפלורה הדיירת מרוצה. מבחינתי, לא רק סידרנו וצבענו את הספרייה, זכינו בחיוך של הדיירים לאחר מכן. בהתחלה זה מביך אבל לאט לאט נוצרת סוג של הסכמה חיובית כזו עם הדברים שנעשו- בינינו לבנם ומתגלה הכרת תודה גדולה". אופיר ביחד עם שלושה סטודנטים נוספים נכנסו לביתם של פלורה ואשר וסידרו וצבעו ארון ספרים שרובו מורכב מספרי יהדות עתיקים העוברים בירושה במשפחה. אופיר שהגיעה ביחד עם סטודנטית נוספת יום לפני, סידרה את הספרים בערימות וצבעה את הספריה כדי שתוכל ביחד עם שאר הסטודנטים, להספיק ביום למחרת לסדר אותה חזרה. "הסטודנטים מקסימים והתוצאה יפה מאוד, היה המון אבק על הספרים והקיר היה מלוכלך. בגילי אני לא הייתי מצליחה לעשות את זה. לראות ככה את הספרייה בוהקת ויפה מתמיד- מחמם את הלב" סיכמה פלורה.

המעבר מבית לבית ותיעוד הסטודנטים בעבודתם עוררו בי קנאה, רציתי להתפלש כמוהם בלכלוך, בעבודה וביצירה החד פעמית הזו, שמי שזוכה בה, סוחב איתו לתקופה ארוכה. "שנה שעברה הייתי פעילה ביחידה למעורבות חברתית, וחיכיתי לחזור לכאן השנה שוב, ולעזור בניקיונות ובשיפוץ הבתים, על אף שכבר אינני סטודנטית ביחידה" מספרת ענבל לוי, סטודנטית מהמכללה, המרכזת את פרויקט "שדרות שלנו". השעות חולפות והמעבר מבית לבית מעורר את סקרנותי יותר ויותר – בכל בית סיפור אחר: עדה ומוצא שונה ועוד היסטוריה וסיפור אחר שהפכו את המפגש והשיחה עם הדיירים לראויה להיכתב.  עם חזרתי לבתים למען בדיקת "לפני" ו"אחרי", נדהמתי לגלות את הזריזות והיסודיות של הסטודנטים. "עשיתי שיפוצים, גבס, שטיפה, תליתי את הוילון בסלון ותיקנתי לה צינורות בשירותים", מונה בפני עומר אבו בדר את הדברים שעשה בדירתה של לורה. עומר הוא סטודנט שנה ג', לבי.אי רב תחומי ופעיל בפרויקט "אג'יק" שבלקיה, זו השנה השנייה, "החלטתי להמשיך לשנה שנייה בשביל לעזור לאנשים, תראי את החיוך של לורה, זה אושר".

הרעיון בכניסה לבתים, השיפוץ והחידוש, נולד לפני מספר שנים בעקבות תערוכת כרזות בנושא מעמדם ומצבם של הקשישים בישראל שעוצבו ע"י סטודנטים מהמחלקה לתקשורת אינטראקטיבית ביה"ס להנדסאים במכללת ספיר. "כל קשיש חמישי בישראל נופל קורבן להתעללות, כל קשיש שלישי חש בדידות, בכל חודש בישראל מתאבדים תשעה קשישים". היחידה למעורבות חברתית מפעילה את פרויקט "יקרים לנו" הפונה לאוכלוסיה זו כל השנה, אך מתחושה כי אין די בכך, בחרה להקדיש להם את האירוע המסורתי. בכל שנה מגויס תקציב תרומות מיוחד לאירוע זה ונעשה איתור צרכים מדויק ואישי עם צוות הרווחה כדי להגיע לאנשים הזקוקים לנו ביותר, שיש לנו יכולת אמיתית לשמח אותם ולעזור להם ביום אחד. בחודשים האחרונים אנו פוגשים בכלי התקשורת עוד ועוד סיפורים כואבים על אלימות נוער וצעירים כלפי קשישים, המשקפים אדישות מסוכנת והזנחה חברתית של אוכלוסייה זו. הערך המוסף עבור הסטודנטים במפגש עם קשישים החיים בדלות ובמחסור הוא אדיר. לצד תחושת חוסר האונים והכאב הבלתי נמנע, המפגש החזיתי עם מצבם של אוכלוסיות מוחלשות ומוזנחות גורם לרבים מהם להרגיש אחריות גדולה יותר לקהילה והחברה בה הם חיים ומשנה את אופן ההתייחסות, או האדישות כלפי צרכי אוכלוסיית הקשישים. בינתיים החל הסמסטר ואיתו חזרו הסטודנטים לעשייה חברתית, כל אחד/ת בתחומו, עם מה שבוער בו לשנות ולשפר. עד השנה הבאה.

במהלך היום נכנסו הסטודנטים ל- 20 בתים של קשישים ואמהות חד הוריות בשדרות ובנוסף לניקיון והתחדשות חילקו לכל בית משלוח מזון מותאם לצרכיו. בנוסף, שופץ מועדון משתקמי עמותת "אנוש" במרכז קשת בעיר. האירוע התקיים בשיתוף מלא עם היחידה לעבודה סוציאלית קהילתית והמדור לזקן באגף הרווחה בעיריית שדרות והלל ספיר.

לשמח לבב אנוש

שני פרויקטים שונים ומיוחדים של היחידה מוקדשים לחברי עמותת אנוש, המסייעת למשתקמי נפש למצוא דרך בריאה להשתלב בקהילה ולהתמודד עם אתגרי הסטיגמה. באירוע המסורתי התגייסו הסטודנטיות לאמנות לחדש ולשפץ את המועדון – וזו הזדמנות נפלאה לשמוע על הקסמים האנושיים המתחוללים בו כל יום

עמותת "אנוש" מסייעת למשתקמי נפש בכל רחבי הארץ למצוא תעסוקה, להשתלב בקהילה ולהנות מחוויות העשרה. בנוסף לסטודנטיות לאמנות הפועלות במרכז התעסוקה, במועדון העמותה בשדרות (מרכז קשת) מעבירים מידי שבוע סטודנטים פעילים חוגים למשתקמים, שכאן הם החברים. החוגים מעשירים את חוויתם ועוזרים ביצירת קשר אישי בינם, דרך יצירה, תיאטרון, בישול וספורט. לימור מקס, סטודנטית חייכנית בת 24 לאמנות, תרבות, יצירה והפקה פעילה במועדון כבר 4 שנים. לימור מרכזת את המועדון בשדרות, אליו מגיעים כעשרים משתקמים מידי יום פעילות. "בימים שהסטודנטים לא מגיעים" מספרת לימור, "נורא משעמם פה והמשתתפים פורשים והולכים הביתה" בניגוד למסגרות אחרות, לכאן הם לא חייבים להגיע, זו פעילות העשרה. "הם מצפים בכל פעם מחדש למפגש עם הסטודנטים. כשהם כאן כולם מגיעים מאושרים. גם אלו שבוחרים לא להשתתף, דואגים לא להפסיד חוג. העמותה נועדה להחזיר את חבריה לחיים בקהילה נורמטיבית, במפגשים האלו זה בדיוק מה שקורה". "אני חושבת שהמקום מאד תורם להם להתמודד עם הסטיגמה המאוד קשה על נפגעי נפש שיש בחברה שלנו" מספרת לי טובי מפרויקט 'מעשה אנושי' "אנשים מסתכלים עליהם באור לא נכון, מתרחקים מהם ומתייגים אותם. כאן הם יכולים להיחשף לבני אדם, צעירים, שרואים אותם כמו אנשים רגילים- והם באמת לא שונים בשום צורה- התחושה הזו נותנת להם משהו, היא מחזקת אותם".

באירוע אמצע שנה המסורתי של היחידה למעורבות חברתית שיפצו הסטודנטיות את מועדון העמותה. הצבע הדהוי הוחלף בגוון חדש ונעים, הריהוט שופר ועל הקיר צוייר בגדול סמל הסניף החדש שעוצב קודם לכן עם החברים. הסמל, בית המוקף בטביעות ידיים צבעוניות, "מסמל את תחושות של בייתיות, חברות, חיבוק ויצירה" סיפרה לימור והמשיכה, "זה משקף בדיוק את כל מה שאנחנו מנסים להעניק כאן. הכל מסודר בצורה של צמיחה ופריחה. אחרי שהמשתתפים ראו שציירנו את הסמל הם היו בהלם מוחלט והמועדון לבש אווירת חג. זו היתה שיחת השבוע ומרוב התרגשות לא היה ניתן להעביר פעילויות שגרתית כמה ימים. ההערכה העמוקה שלהם לכל דבר שאנחנו עושים למענם נותנת להם דחיפה להשקיע יותר ביצירות שלהם ובאווירה בכלל".

"אני חושבת שאם החוויה כאן היתה מסתכמת בכמה רגעים של אושר, לא הייתי נשארת כל כך הרבה זמן" מתוודה לימור "התחושה היא שאנחנו באמת מצליחים לעשות משהו משמעותי עבורם ומקבלים חזרה המון. התחושה הזו מלווה אותי כל פעם שאני נכנסת למועדון" היא המשיכה, "הסטודנטים שפעילים כאן נפלאים אחת-אחד. ההתחלה תמיד לא פשוטה אבל כשנכנסים לזה הקשר עם החברים פשוט מדהים. כל פעם שהחברים רואים אותי הם מתרגשים וממש רצים אלי, מחויכים ושמחים. אנחנו בקשר כזה שהם כבר יודעים עלי הכל, אפילו מתי אני נוסעת להורים. אבל גם יש צד קשה בפעילות. צריך להיות כל הזמן מאד קשוב, רגיש ותמיד טיפה קשוח. כמו ילדים, החברים בודקים את הגבולות שלך כל הזמן, למשל פתאום הם ינסו להפחיד אותך כדי לראות איך תגיבי וכל הזמן ינסו לברר מה אתה חושב עליהם באמת. צריך לבוא עם המון רגישות, סבלנות והרבה הומור- הצחוקים יחד, על עצמנו ואחד על השני, עוזרים מאוד לקרב ולאחד אותנו. אני ממליצה מעומק הלב, לכל סטודנט למצוא את המקום שממלא אותו בתחושה הזו ולהעשיר את השנים האלו של הלימודים".

"בעזרת האמנות אנחנו יוצרים איתם קשר אישי" מספרת לירון יערי היא גם סטודנטית לאמנות ותרבות ופעילה בפרויקט 'מעשה אנושי' "למשל, עשינו לפני כמה זמן שיעור בסימן יפן. אז מצד אחד זה איפשר לנו ללמד על התרבות היפנית ועל אמנות הקליגורפיה ומצד אחר זה נתן לכל אחד מקום לצייר ולהתבטא". בעוד שבמועדון אנוש מעבירים הפעילים מגוון סוגי סדנאות ולקהל גדול יחסית, במעשה אנושי מתמקדים רק בפעילויות אמנות ורק בקבוצה קטנה של כחמישה משתתפים. "הם נהנים מהיצירה וחלקם גם מאד מוכשרים ומפתחים כאן את הכישרון". מוסיפה יערי "מעבר לזה, אני גם חושבת שהפעילויות האלו מאד עוזרות להם להתפתחות האישית. עבור רבים מהם זה אתגר אמיתי לצאת מהבית ועצם המפגש עם אחרים הוא סוג של פורקן. הסטודנטיות משקיעות ביצירת אווירה ביתית וחמה ומלוות אותם כל שלב במטרה שה'ביחד' הזה יחזק אותם ויתרום לביטחון העצמי שלהם ויעודד אותם להעיז ולהיחשף לאחרים. "למשל יש אצלנו מישהו שלא הסכים לגעת בצבעים" מספרת יערי "הוא פשוט לא היה מוכן. אבל לאט לאט הוא נפתח, החל לצייר והיום הוא כבר ממש נהנה מזה ואפילו מגיע לציורים יפים. רק לראות את הדברים האלה, לדעת שעזרת לבן אדם להתמודד עם הקושי שלו, זו תחושה מדהימה והיא משנה לגמרי את ההרגשה העצמית שלך. מלבד זה, אמנות היא עולם במלואו ומי שאוהב את התחום, במיוחד את החלק של ההוראה, יכול ללמוד כאן הרבה על מה לעשות בפועל. המקום הזה עזר לי ללמוד שאני רוצה להמשיך לעסוק בחיים שלי באמנות ובפעילות החברתית".

צביעת מועדון אנוש

לי טובי, גם הפועלת עם לירון ב'מעשה אנושי', סיפרה על עוד דרך שבה לדעתה הפרוייקט תורם לסטודנטיות ולחברים "אפשר לראות איך לאט לאט הפרוייקט מזיז אותם מהמקום הנח אל מקום יותר חדש. בפורים למשל, יצרנו כולנו ביחד רעשנים. חלק מחברי העמותה אצלנו באים מרקע שלא מכיר את מסורת החג, אז הסברנו להם שעושים רעש בכל פעם כששומעים את שמו של המן ולמה. התחלנו לקרוא את המגילה ובסוף התגלגל לכך שכולנו שרנו ורקדנו יחד. זה היה מאד כיף ובוודאי שזה עדיף משהם יעבירו את החג לבד בבית" משתפת לי "אנחנו מאד משתדלות לשמח אותם ולעזור להם להתרחק מעט מהמורכבויות שהם מתמודדים איתם. לדוגמא, יש לנו משהי שהבן שלה מאד חולה. כאן אנחנו מנסות למנוע ממנה להתעסק בזה ובמקום לדבר איתה על הקושי אנחנו דואגות שהיא תהנה ותחוש הפוגה".

לי גם סיפרה משהו קטן על עצמה. " אני אף פעם לא הדרכתי לפני הפרוייקט ובהתחלה הייתי מאד לחוצה לפני פעילויות שהייתי אמורה להעביר. יש לי קצת פחד מלהופיע מול קהל ולפני השיעורים הייתי כל הזמן מודאגת איך צריך ללמד, מה צריך לעשות, מה להגיד. אבל עם הזמן ראיתי שהפעילויות תמיד יוצאות מהנות וההדרכה עזרה לי מאד להתמודד עם הפחד שלי. אני מאד שמחה על ההזדמנות שקבלתי לקחת חלק בעמותה ומקווה להמשיך בתחום גם אחרי הלימודים".

הדס קולטין, סטודנטית בת 25 מגבים סיפרה על החוג לבישול שהיא מעבירה. "החוג החל בשם 'מסביב לעולם' וכל מה שחברה שלי ואני היינו עושות היה להציג צילומים מארצות שונות ולחפור עליהן. זה כמובן לא היה להיט גדול. אז יום אחד החלטנו לעשות 'יום מרוקו' ולהכין ספינג'. פתאום, איך כשהלכנו למטבח, נוצרה מין התלהבות כזו, היה אקשן והתרגשות. הם לא הפסיקו לדבר על זה כל השבוע. חוץ מהכיף שבבישול בקבוצה, הרבה מהאנשים שבאים הנה אוכלים את ארוחת הערב שלהם כל יום לבד. ממש שמחנו שהצלחנו לבנות איתם מסגרת פעילות חדשה שמאפשרת להם לאכול כל שבוע בקבוצה גדולה, להרגיש משפחה וכך גם לחזק את הקשרים בינם לבין עצמם, עם המועדון ואיתנו".

היחידה למעורבות חברתית מזמינה את כל מי שאוהב/ת ללמוד, לעזור, ללמד, ליצור, ליהנות מפעילות צוות מכל הלב ולגלות צדדים אנושיים חדשים, להגיע למשרדי היחידה שליד משרד הדיקן ולברר פרטים.

לפרוח מהשגרה

ענת גזית, סטודנטית ללימודי תרבות, יצירה והפקה, שנה ג' המרכזת את פרויקט "שומרי הנחל"

"המטרה הראשונית של הפרויקט נולדה מתוך ההבנה שאנחנו חלק ממרחב טבעי נדיר, מרחב שקמה ויש בו הרבה דברים יפים, מיוחדים ומעניינים. אני גדלתי בחיפה, מאז שעברתי לגור בקיבוץ רוחמה אני שומעת המון אנשים שאומרים לי שכיף לי שגדלתי בצפון הירוק, שהנופים שם הרבה יותר יפים מכאן. זה פשוט לא נכון, אנחנו חיים בתוך חבל ארץ יפהפה ולשם זה הפרויקט נועד,לפקוח לנו ולתושבי האזור את העיניים.

זו השנה השלישית שהסטודנטים בפרויקט "שומרי הנחל", פועלים במטרה לעודד את תושבי האזור להכיר את סביבתם, לטייל , לחזק את החיבור לסביבה ולאדמה. אנו פוגשים ילדים רבים שגדלים בתחושה שהם חיים במקום חלש, מוחלש, כשבעצם הם גדלים באחד מהאזורים היפים והעשירים ביותר בישראל. הסטודנטים מדריכים ילדים מעמותת "חינוך לפסגות" ומועדוניות ילדים של כפר עזה, מתוך מטרה להפוך את הילדים ל"שגרירים" בתוך התא המשפחתי והקהילה שלהם.
לפני מספר שבועות העברנו פעילות לילדים, ובה הסברנו מדוע אסור לחצוב בסלע כורכר, המשמש לאוגר מי תהום. או מדוע לא מספיק לא לקטוף כלניות, צריך גם להיזהר לא לדרוך ישירות על הפקעות, כדי לא לפגוע בהתחדשותם. ברגע שמלמדים אותם משהו והם יראו את ההורים שלהם עושים מה שמנוגד למה שהם למדו, הם יעירו להם על כך וילמדו אותם. מעבר לזה, אנחנו יוצאים איתם לפעילות בשטחים שונים. הם לומדים על פרחים ותהליכים טבעיים ובעקבות כך מעודדים את ההורים לצאת איתם בשבתות, לבלות בטבע, לחזק קשרים וללמוד אחד מהשני.
כמו בשנה שעברה לקראת סוף שנת הלימודים מתוכנן אירוע ניקיון חוף זיקים בו ישתתפו הילדים איתם פועלים הסטודנטים והוא פתוח בפני כלל הסטודנטים מהמכללה. כי באמת יש לנו ארץנהדרת!